נחום נ' המגן חב' לביטוח בע"מ

פסק - דין חלקי

התובע טוען שבעת פריקת סחורה מהמשאית הוא קירב חלק מן הסחורה לקצה ארגז המשאית. בכוונתו של התובע היה להוריד את הסחורה אשר בקצה הארגז, כשהוא עומד ליד הרכב. אי לכך, כשגבו של התובע כלפי פתח המשאית, הוא קפץ לאחור על מנת לרדת מהמשאית. בעת קפיצתו לאחור מהמשאית, גופו של התובע נתקע בידית ממתכת, הוא נפל ארצה ונפצע.

המחלוקת בין הצדדים מתייחסת מן הפן העובדתי לנסיבות בהן נפגע התובע ומן הפן המשפטי, לשאלה אם יש לראות באירוע "תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק הפלת"ד.

טענות התובע:

הנתבעת הכחישה חבותה לתאונה בכתב ההגנה הכחשה סתמית אשר אינה מהווה הכחשה מספקת על פי התקסד"א ועל פי הפסיקה ודי באמור כדי שבית המשפט ידחה את טענתה של הנתבעת ביחס להכחשת החבות.

התובע הציג גרסה שהוא נפצע בעת ירידתו מהמשאית בקפיצה לאחור. הנתבעת לא הציגה כל גרסה נגדית. לעומת זאת, גרסת התובע נתמכת בסיכום המחלה של ביה"ח אסף הרופא ובהודעת התובע על טפסים אחרים. די בראיות שהוצגו בפני בית המשפט כדי שבית המשפט יקבל את גרסת התובע כמוכחת.

מבחינת משפטית, התאונה אירעה בעת ירידת התובע מהרכב, אחת מדרכי השימוש המוכרות בחוק הפלת"ד. על פי רע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ –נ- סמדג'ה פ"ד נט(3), 541, אין בעובדה שהאירוע גם מקיים את הוראת ההמעטה של פריקה וטעינה כדי להוציא את ירידת התובע מהמשאית כ"שימוש ברכב מנועי". הפעולה של טעינה ופריקה נקבעה בפסיקה כפעולה למטרת תחבורה. אשר על כן, פציעתו של התובע בעת ירידתו מהמשאית מהוה "תאונת דרכים" על פי חוק הפלת"ד ולכן על בית המשפט לקבוע שחלה על הנתבעת חבות לפצות את התובע על כל נזק גוף שנגרם לו בעת ירידתו מהמשאית.

טענות הנתבעת:

הנתבעת הכחישה חבותה בכתב ההגנה וגם כתבה שהיא שומרת את זכותה לטעון טענות בעניין החבות. לאחר שהנתבעת אספה חומר ושמצאה שאכן נסיבות התאונה ומהימנות התובע מוטלות בספק, פנתה לבית המשפט על מנת לברר את שאלת החבות. אי לכך, אין יסוד לטענת התובע בסיכומיו בעניין פגם בהכחשת החבות של הנתבעת.

לטענתה, אין לתת אימון בגרסת התובע. היא סוברת כי הוא היה מעורב בתאונה חודשיים בלבד לפני האירוע נשוא כתב התביעה, בנסיבות דומות "באופן מטריד". למרות שהיה מעורב בתאונה קודמת ולמרות שנעדר חודשיים מעבודה בשל התאונה, חתם על תצהיר בשנת 2007 שמעולם היה מעורב בתאונת עבודה. על פי סיכום המחלה התובע נפצע בסנטר, פציעה במקום זה אינו מתיישב עם גרסתו שקפץ אחורנית. גם הפגיעה בראש שצוין בסיכום המחלה אינה תואמת את גרסתו. כשנשאל התובע לגבי הפציעה בסנטר השיב "שהוא לא זוכר שהייתה". בסיכום המחלה צוין שהתובע נפל על ידית הברזל ואילו גרסתו בבית המשפט שהוא קפץ אחורנית מארגז המשאית . מכל האמור, המסקנה המתבקשת היא שהתובע פשוט נפל מהמשאית מבלי שהתכוון לרדת. נפילה מהמשאית אינה תאונת דרכים. התובע לא עמד בנטל ההוכחות ויש לדחות את התביעה.

מבחינת הסוגיה משפטית . על פי הראיות בפני בית המשפט יש לקבוע שהתובע נפל מהמשאית בעת טעינה ופריקה. אי לכך, אין מדובר בתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד ויש לדחות את התובענה.

הנסיבות המתוארות בפס"ד אוסם שונות מהמקרה דנן. שם הנהג סיים את הטעינה והפריקה והירידה מהמשאית הייתה לצורך המשך נסיעה. לעומת זאת, במקרה דנן, התובע היה במהלך הפריקה ולא התכוון לרדת לצורך המשך הנסיעה במשאית.

משאיתו של התובע חנתה בחניה מסודרת, המנוע דמם והתובע שהה בארגז המשאית. התובע רק החל בפריקת הסחורה והמשך הנסיעה לא נראה באופק. בנסיבות אלו יש לראות את ארגז המשאית כזירת אירוע ואין לראות בנפילה או בקפיצה מהמשאית כסיכון תחבורתי.

דיון והכרעה:

לגבי טענת ב"כ התובע שיש לדחות את הכחשת החבות של הנתבעת מפני שההכחשה הייתה סתמית. החשיבות בפירוט ההכחשה, היא כדי לאפשר בירור ענייני של המחלוקת בין הצדדים ולמנוע הליכים מיותרים. אולם, המועד להעלות טענות מסוג זה הוא בשלב המקדמי לפני שמיעת הראיות. התובע היה רשאי לבקש מחיקת הסעיף בכתב ההגנה או תיקון כתב ההגנה או פרטים נוספים. התובע לא העלה את הטענה לפני שמיעת ההוכחות ולא פנה בכל בקשה בנושא לבית המשפט או לצד השני. התובע לא נתן לצד השני הזדמנות לתקן את הפגם, עד כמה שהיה פגם. העלאת הטענה בשלב הסיכומים לאחר שמיעת הראיות, טענה שיסודה, בין היתר, בראיות שעל התובע להציג, יש בה משום חוסר תום לב ויש לראות בהימנעות התובע מלטעון את הטענה בשלב מוקדם, לפני שמיעת הראיות, כויתור על הטענה.

לעניין המחלוקת העובדתית בין הצדדים לגבי נסיבות פציעתו של תובע. לאחר שמיעת עדות התובע ועיון במסמכים שהוצגו כראיה, עולה שאין מחלוקת של ממש לגרסת התובע שהוא עסק בפירוק המשאית ובשלב מסוים נפל מהארגז לקרקע ונפצע. תמיכה לאמור יש בסיכום המחלה בו רשום מפי התובע שהוא נפל ממשאית על ברזל. הפגיעה בעכוז של התובע גם תואמת את גרסתו שהוא נפל אחורנית מהארגז. התובע הצביע על הברזל בדלת (בתצלומים של רכב משא דומה) ממנו יכול היה להיפצע. הפציעה בסנטר, בראש והשפשוף בירך ימין, כפי שרשום בסיכום המחלה, גם מתיישבים עם המסקנה שהתובע נפל מארגז המשאית לקרקע.

המחלוקת העובדתית האמיתית, מחלוקת הקשורה למחלוקת המשפטית, היא בשאלה האם התובע נפל מארגז המשאית שלא במתכוון במהלך הפריקה או האם התובע נפצע בעת שניסה לרדת מהמשאית? בשאלה זו עומדת בפני בית המשפט רק עדותו של התובע. ב"כ הנתבעת ביקשה מבית המשפט שלא לתת אימון בעדותו. אולם, דווקא חוסר התחכום של התובע, כמו שלא היה לו תשובה מוכנה כשנשאל על פציעתו בסנטר, חיזקו את התרשמות שהתובע מהימן. אמנם התובע היה מעורב בתאונה בנסיבות דומות חודשיים לפני התאונה נשוא התובענה. אולם, התובע לא טען לגבי התאונה הקודמת שביקש לרדת מהמשאית. לגבי תצהיר הבריאות, התובע כן מתייחס ל"פגיעה" בחזה ואין להסיק, כפי שמבקש ב"כ התבעת, שהתובע ניסה להסתיר או להטעות בחתימתו על התצהיר. לכן, על אף שמדובר בעדות היחידה של התובע החלטתי לקבל את גרסתו שהוא נפצע בעת שהוא קפץ אחורנית על מנת לרדת מארגז המשאית.

אולם, גם אם התובע, שעסק בפריקה, ביקש לרדת מארגז המשאית, נשארת המחלוקת לגבי השאלה המשפטית, האם המקרה עדיין נופל בהוראת ההמעטה של פריקה וטעינה ואין לראות בנסיבות פציעתו כ"שימוש ברכב מנועי" בגדר חוק הפלת"ד?

אקדים ואומר שהדיון בסיכומי הצדדים לגבי טעינה ופריקה כפעולה "למטרות תחבורה" בעיני מיותר. למען הסר ספק, אם הפעולה של טעינה ופריקה לא הייתה נכנסת לגדר ההגדרה של "תאונת דרכים", ממילא לא היה צורך בהוראה ההמעטה לחריג להחריג את הפעולה, מפני שהפעולה לא נכללת בגדר החוק. השאלה בפני בית המשפט היא לא לגבי טעינה ופריקה כשלעצמה. השאלה היא לגבי הפעולה המוכרת לשימוש ברכב מנועי של ירידה מהרכב, כשמבוצעת באותה עת הפעולה של טעינה ופריקה שאינה מוכרת כשימוש ברכב מנועי. שאלה זאת הוכרעה ברע"א 418/03 (כנ"ל) [להלן: "פסק דין אוסם") שם נפסק שאם אדם נפצע בעת פעולה מוכרת כמו ירידה מרכב, גם אם הפעולה נעשתה בעת פעולה לא מוכרת של פריקה וטעינה, יש לראות את התאונה כנופלת בגדר חוק הפלת"ד.

למרות זאת, טוענת ב"כ הנתבעת, שיש לצמצם את האמור בפסק דין אוסם למקרים שהושלמה הפריקה והטעינה והירידה (הפעולה המוכרת) היא לצורך פעולת לוואי כמו סגירת דלת המשאית כשבכוונתו של הנהג מיד להסיע את רכבו.